אימון למוח לשיפור ביצועים גופניים: מציאות או מדע בדיוני?

אימון ייחודי למוח לשיפור ביצועים ספורטיביים? האם מדובר בדימיון או במציאות?

למערכת העצבים המרכזית תפקיד חשוב בביצוע מאמצים גופניים. מה מידת ההשפעה שלה על התשישות ועל היכולת לבצע מאמצים ממושכים? האם כאשר אנו מגיעים לתשישות זה נובע ממגבלה פיזיולוגית כזו או אחרת, או שאולי המוח הוא בכלל הגורם שמגביל אותנו במאמצים מסוג זה?

מחקר אשר פורסם לאחרונה ביקש לבחון האם גירוי ייחודי למוח הנקרא Transcranial direct current stimulation - tDCS, אשר הינו גירוי המבוצע באמצעות מתח נמוך ואלקטרודות המוצמדות לראש, עשוי להשפיע על יכולת הביצוע הגופני ועל משתנים פיזיולוגיים ותפיסתיים (מלשון תְפִיסָתִי) בהקשר של תשישות והיכולת להתמודד עם מאמץ גופני.

שיטת המחקר:

11 נבדקים אשר פעילים באופן פיזי ביצעו מבחן מאמץ מדורג על אופניים במטרה לבדוק את יכולת הביצוע המרבית כפי שנמדדה באמצעות ההספק המרבי. במהלך 3 מועדים שונים, הנבדקים קיבלו 3 סוגי גירויים שונים על המוח: (anodal, cathodal, or sham). גירוי מסוג anodal הינו גירוי באמצעות מתח חיובי אשר מגביר את הפעילות העצבית של האזור המגורה. גירוי מסוג cathodal הינו גירוי באמצעות מתח שלילי אשר מפחית את הפעילות העצבית של האזור המגורה. גירוי מסוג sham משמש כקבוצת ביקורת, בגירוי מסוג זה ניתן גירוי לפרק זמן קצר מאוד ולאחר מכן לא ניתן גירוי נוסף כך שהנבדק אינו יודע שהוא אינו מקבל למעשה כל גירוי למוח. הגירויים מהסוגים השונים הופרדו בלפחות 48 שעות ובוצעו באופן רנדומלי. הנבדקים התבקשו להתאמן עד לתשישות בעצימות של 80% מההספק המרבי שלהם. הגירוי למוח ניתן לפני כל מבדק מאמץ במשך 13 דקות בעוצמת זרם של 2.0 מיליאמפר (mA). הנבדקים התבקשו למלא שאלון מסוג Brunel Mood State questionnaire, פעם ראשונה לאחר הגירוי למוח ובפעם השנייה לאחר המבדק לתשישות. בנוסף נאספו נתונים על על הפעילות החשמלית של שרירי ה- vastus lateralis וה- rectus femoris המהווים חלק מהשריר הארבע-ראשי, מדד סובייקטיבי של מאמץ וכמו כן נמדד הדופק.

ממצאי המחקר:

ניתוח סטטיסטי של הנתונים הצביע על כך שהנבדקים הפגינו יכולת ביצוע גבוהה יותר לאחר שקיבלו גירוי מסוג אנודל לקורטקס המוטורי (491 ± 100 שניות) לעומת גירוי מסוג קטודל (443 ± 11 שניות) ובהשוואה לגירוי מסוג sham אשר בו הזמן לתשישות היה הקצר ביותר (407 ± 69 שניות). לא נמצאו הבדלים מובהקים סטטיסטית בין הגירויים מסוג cathodal ו- sham. לא נמצאו הבדלים בין שלושת סוגיי הגירויים בהתייחס למדד הסובייקטיבי של המאמץ ושל הדופק. גם הפעילות החשמלית (EMG) שנמדדה בשרירים הייתה דומה וללא שונות סטטיסטית מובהקת בין סוגיי הגירויים השונים.

מסקנת החוקרים:

גירוי חשמלי מסוג anodal tDCS לקורטקס המוטורי מגביר את היכולת לבצע מאמץ מתמשך יותר בתנאים בהם העומס הינו קבוע ואשר שווה ל- 80% מההספק המרבי. הביצוע הגופני השתפר למרות שלא נמצאו הבדלים בהתייחס למשתנים פיזיולוגיים או תפיסתיים של הנבדקים.