האם אנו מתאמנים ומאמנים בצורה שגוייה ?סוגיית העומס ומספר החזרות באימון ההתנגדות
- שרון ווסקו
- 25 באוג׳ 2016
- זמן קריאה 4 דקות
מחקר שפורסם לאחרונה (ראו בהמשך) בירחון לפיזיולוגיה יישומית ואשר בוצע באוניברסיטת McMaster University in Ontario, Canada ע״י פרופסור Stuart Phillips וחוקרים נוספים מעורר סערה ברחבי הרשת ובקרב אנשי מקצוע מתחום האימון והבריאות (רופאים, פיזיותרפיסטים, פיזיולוגים, מאמנים וכדומה).
המחקר זכה להד תקשורתי נרחב כפי שניתן לראות במספר דוגמאות מתחת לפיסקה זו, כולל מאמר מערכת בעיתון הניו-יורק טיימס ובעיתונים אחרים. הסיבה לאותו הד תקשורתי נרחב טמון בעובדה שהחוקרים מצהירים שאין צורך לבצע אימון כוח בהתנגדות גבוהה כדי לפתח כוח ומסת שריר (היפרטרופיה) ושניתן למעשה להגיע לתוצאות דומות באמצעות אימון המבוצע בעומסים הרבה יותר קלים למספר חזרות גבוה יותר.
מיותר לציין שממצאי מחקר זה סותרים את האופן שבו רבים מתאמנים ומאמנים ומציגים גישה חדשנית ועל פניו מהפכנית בכל הנוגע לאימוני ההתנגדות, מה שכמובן מוביל לשאלה של האם אנו מתאמנים ומאמנים בצורה שגוייה וכי עלינו לשנות את האופן בו אנו מבצעים אימוני כוח.
בשל ההד התקשורתי הנרחב שיצר מחקר זה ומכיוון שמדובר בסוגייה כבדת משקל בכל הנוגע לתורת האימון בכלל ולאימוני הכוח בפרט, אני מוצא לנכון להתייחס לנושא זה ולהציג חוות דעת מקצועית בנוגע למחקר זה ולממצאים שאותו הוא מציג כמו גם למסקנות הנובעות מאותו מחקר.
ניתן לראות את המחקר המלא בקישור הבא:
במחקר המופיע ממעל ואשר פורסם לאחרונה בירחון לפיזיולוגיה יישומית (Journal of Applied Physiology) החוקרים מצביעים לכאורה על מהפכה בכל הנוגע לאימוני הכוח וההתנגדות כאשר הם מציגים נתונים שאימון בעומס נמוך למספר חזרות גבוה (30 - 50% מהכוח המרבי ל- 20 - 25 חזרות) היה יעיל באותה מידה בשיפור הכוח ובעלייה במסת השריר (היפרטרופיה) כמו באימון שמבוצע בעומס גבוה ובמספר חזרות נמוך (75 - 90% מהכוח המרבי ל- 8 - 12 חזרות). האם כל מה שעשינו לאורך השנים היה טעות? האם עלינו לשנות את הדרך בה אנו מתאמנים או מאמנים אחרים?
על פניו מדובר במחקר איכותי שבוצע כנדרש ולכן אנו יכולים לאמץ אותו כלשונו ולהתחיל לשנות את האופן בו אנו מאמנים את המתאמנים שלנו שכן ללא ספק אם ניתן להגיע לאותן תוצאות באימון המבוצע בעומסים נמוכים יותר הרי שיש לכך יתרונות עצומים כגון בהפחתת הסיכון לפציעה, הפחתת כאבי השרירים המאוחרים לאחר האימונים (D.O.M.S) ויתרונות נוספים אחרים.
במהלך הלימודים שלי באוניברסיטת טקסס בארה״ב, אחד הדברים הראשונים שהפרופסור שלי (Dr. Ed Coyle is a Professor at The University of Texas at Austin) לימד אותנו (את הסטודנטים לתארים מתקדמים) היה כיצד לנתח מחקרים ולבחון נקודות חולשה שיש במחקרים העשויים לערער את הממצאים שלהם, או כאלו שעשויים אף לבטל את המחקר כולו בשל הכשל התכנוני שקיים בו ואשר יכול להפוך את המחקר כולו לחסר כל ערך מבחינה אקדמית ומקצועית. כדי לבחון את המחקרים בראיה מקצועית שכזו נדרש ידע מקצועי רב, כמו גם תשומת לב קפדנית לכל הפרטים המופיעים במחקר, כולל גם הפרטים הקטנים ביותר שנראים לא אחת כזניחים ואשר בקלות ניתן לפסוח עליהם מתוך מחשבה שהם די חסרי חשיבות.
אני מצרף בהמשך לינק ל- youtube בו יש סרט מתוך פאנל מקצועי אשר נערך החודש מדינת טקסס בארה״ב במסגרת כנס מאמנים אשר מתייחס למחקר זה ואשר בחן אותו ואני חושב שמדובר בתצוגת תכלית מאוד מרשימה (גם אם ארוכה עבור חלקכם) אשר מדגימה באופן הטוב ביותר עד כמה ההסתמכות שלנו על מחקרים כאלו ואחרים עלולה להיות בעייתית במידה ונסתכל רק על השורה התחתונה במחקרים הללו מבלי לבחון לעומק את המחקר, שיטות המחקר, הממצאים השונים והמסקנות של החוקרים. אני ראיתי את הסרט מתוך הכנס במלואו ואני חושב שכל מי שמחשיב את עצמו לאיש מקצוע בתחום חייב לראות את כולו ולהבין את המשמעויות הרבות של מה שמוצג בו. מקווה שהאנגלית לא תהווה מגבלה עבור מרביתכם בהבנת הנאמר.
להלן הקישור לסרט מתוך אותו כנס מאמנים:
אם אנסה לסכם בכמה משפטים קצרים את הדיון המוצג בווידאו מאותו פאנל מקצועי, אנו רואים למעשה שמדובר במחקר הסובל מתחלואים רבים ועל כן לא באמת יכול להוות מחקר פורץ דרך בתחומו ובסבירות גבוהה שהמסקנות שאליו הגיעו החוקרים אינן באמת עומדות במבחן המציאות המדוקדק ואינן יכולות (עדיין) לשנות את סדרי העולם בכל הנוגע לכיצד עלינו להתאמן ולאמן. במקרה של מחקר זה, כותרת המחקר היא מאוד בעייתית, כמו גם חלק גדול מההצהרות של החוקרים במחקר המציגות עובדות שלטענת החוקרים הינן עובדות שאין עליהן כל עוררין! גישה זו לכשעצמה מאוד בעייתית, שלא לומר מאוד לא מקובלת בקרב החוקרים, במיוחד כאשר כפי שניתן ללמוד מניתוח המחקר החושף רבות מן המגבלות שלו וההנחות השגויות הקיימות בו המובילות להסקת מסקנות שהן לכל הפחות תמוהות במקצת.
נכון, אנו אוהבים מאוד לראות כותרות מרשימות, משפטי מחץ, שבירת מוסכמות ומיתוסים שהיו מקובלים/מקובלות עלינו שנים רבות ובכל זאת עלינו להיות מאוד זהירים ולא לאמץ בכזו התמסרות ובכזו קלות כל מחקר שיוצא מכור ההיתוך המדעי הלוהט. חשוב לבחון את המחקרים הללו בעין מקצועית (לעיתים זו בעיה מכיוון שפרטים רבים אינם ידועים לנו) ולהמתין גם על מנת לראות האם מחקרים נוספים ואיכותיים מציגים תמונת מצב דומה עם ממצאים תומכים ואשר מגיעים למסקנות דומות.
לצערי בעולם האמיתי, במיוחד בעידן בו האינטרנט פתוח בפני כולם וכל אחד יכול לקרוא לעצמו מומחה, אנו נתקלים בהמון הצהרות שהן פעמים רבות חסרות גיבוי מדעי איכותי ומעמיק (למרות שבדוגמה אותה אני מציג פה מדובר דווקא במחקר איכותי אשר בוצע לכאורה בסטנדרטים מדעיים גבוהים ע״י חוקרים ידועים ובמוסד אקדמי מוכר ומכובד) ולכן המלצתי לקבל את הדברים הללו תוך הפעלת שיקול דעת ולהעמיק ולחקור אודות אותן סוגיות בטרם נגבש החלטה סופית באשר למה המשמעויות המלאות של אותן סוגיות נבחרות. מצד שני, בהחלט יתכן שלאור ההתקדמות הטכנולוגית והמחקר אנו עשויים לגלות שמה שחשבנו על תחומים רבים עד כה יתברר כלא נכון והמדע יוביל אותנו לאמץ מסקנות חדשות וזה היופי והעניין הרב שיש לנו כאנשי מקצוע לעקוב אחר ההתפתחויות הללו בשדה המחקר הנרחב.
אני חושב שאלברט איינשטיין סיכם זאת בצורה הטובה ביותר:
מאמר זה מתייחס למחקר הבא:
Neither load nor systemic hormones determine resistance training-mediated hypertrophy or strength gains in resistance-trained young men
Robert W. Morton, Sara Yuriko Oikawa, Christopher G Wavell, Nicole Mazara, Chris McGlory, Joe Quadrilatero, Brittany L. Baechler, Steven K. Baker, Stuart M. Phillips
Journal of Applied Physiology Published 12 May 2016 Vol. no. , DOI: 10.1152/japplphysiol.00154.2016
תגובות