האם פעילות אירובית בנפח אימון גבוה מסוכנת ללב?

לאחרונה אנו עדים למספר פרסומים הטוענים שפעילות אירובית בהיקפים נרחבים עלולה לפגוע בשריר הלב, במיוחד בחדר הימני של הלב ובמחיצה הבין חדרית, דבר שעלול להוביל להתפתחות של מוקדי צלקת בחדר הימני וכתוצאה מכך להתפתחות של הפרעות קצב. יש גם התייחסות לכך שאובחנה הסתיידות כלילית בקרב ספורטאי סבולת ותיקים בהשוואה לקבוצת בקרה בעלת פרופיל גורמי סיכון דומה.

אם נפשט את הדברים הללו למעשה ניתן להבין שביצוע של פעילות אירובית בנפחים גדולים לאורך השנים, לא רק שלא יתרום לבריאות הלב, הוא עלול אף לפגוע בלב ובתפקודו, בין היתר באמצעות שינויים מבניים בלב המתרחשים לאורך שנות האימון. מטבע הדברים, פרסומים אלו ללא ספק שופכים אור חדש על התועלת, כמו גם על הסיכון, שבביצוע פעילות גופנית אירובית בנפחים גדולים ומביאים אותנו לבחון מחדש את ההמלצות העכשוויות בנוגע לפעילות אירובית כפעילות שמטרתה לשפר את בריאות האדם ואף להגדיל את תוחלת החיים שלו.

מכיוון ששנים רבות הודגם קשר ברור בין תרומת הפעילות האירובית לבריאות המערכת הקרדיווסקולרית כמו גם כתרומה להפחתה בגורמי סיכון נוספים (סוכרת, פרופיל שומנים בדם, סוגים מסוימים של סרטן ועוד) והודגם שפעילות אירובית בהיקפים גדולים יותר תרמה יותר מבחינה זו בסוג קשר הנקרא dose-response, הרי שכעת מציגים נתונים הסותרים לכאורה קשר זה ומציגים תמונת מצב מדאיגה אשר בה ניתן לראות שפעילות אירובית ממושכת מעבר לסף מסוים ולאורך שנים של אימונים, עלולה להתברר ככזו שיוצרת מידה לא מבוטלת של נזק ופגיעה בלב ואשר מעלה את רמת הסיכון של הספורטאי/מתאמן לפתח לדוגמה הפרעות קצב לב בגיל מאוחר יותר.

אולי הדוגמה שממחישה זאת טוב מהכל היא סיפורו של האולטרה מרתוניסט האמריקני הוותיק מייקה טרוּ - Micah True (“קַבָּיוֹ בְּלַנקוֹ” - בתרגום לעברית ״סוס לבן״) כמי שסופר עליו בספר ״נולדנו לרוץ״ (2009) אותו כתב חברו ורץ המרתונים, כריסטופר מק'דוגל. הספר שהפך לרב מכר עולמי מספר על טרו שנחשב בעיני רבים לגורו של רצי המרתון, לאחר שעבר לחיות בקרבת בני השבט האינדיאני ״טאראהומרה״ שבמקסיקו. בני השבט שנוהגים לרוץ ברציפות במשך יומיים, למרחקים של עד 300 ק״מ, כשלרגליהם סנדלים פשוטים בלבד, אימצו את טרו והוא מצידו אימץ את סגנון החיים שלהם וחי יחד איתם.

ב- 27 במארס 2012, טרו יצא לריצת בוקר קצרה יחסית עבורו, 20 ק״מ בלבד. לאחר שלא חזר עד הערב, יצאו לחפש אותו. החיפושים נמשכו ארבעה ימים רצופים עד שלבסוף, ב-31 במארס 2012, גופתו נמצאה מוטלת בערוץ נחל במערב מקסיקו. צוות החוקרים שערך נתיחה שלאחר המוות קבע שמחלה בשריר הלב, שפעמים רבות מגבירה את הסיכון למוות לבבי פתאומי, היא זו שהביאה למותו.

האם ייתכן שהפעילות הגופנית האינטנסיבית של טרו קיצרה את חייו?

אם נבחן את המלצות אתר משרד הבריאות האמריקני בנוגע לפעילות האירובית נראה כי לטענתם ״מרבית היתרונות מופיעים כשמתאמנים בפעילות בעוצמה מתונה לפחות שעתיים וחצי בשבוע [במצטבר], כשיתרונות נוספים מופיעים עם הגברת האימונים״. אז האם באמת היתרונות שלה רק הולכים וגדלים ככל שאנחנו מגבירים את כמות האימונים ואת העוצמה שלהם?

פרופ' סטפן רות', מומחה לקינסיולוגיה בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת מרילנד, חושב שלא. ״פעילות גופנית מתונה יכולה להאט את תהליך ההזדקנות ומאפשרת לנו להיות בריאים יותר מאוחר יותר בחיים. אבל אימון מופרז עלול לגרום לנו דווקא להזדקן מהר יותר״, הוא טוען בריאיון לאפוק טיימס.

והוא לא היחיד. בשנים האחרונות, יותר ויותר חוקרים בעולם מגלים שגם בהקשר של פעילות גופנית, 'יותר' הוא לא תמיד 'טוב יותר'. מתברר שגם כאן, כמו עם תרופות, חשוב שנקפיד על המינונים, אחרת גם התרופה הזאת עלולה בסופו של דבר להיות קטלנית.

ניתן כמובן להיכנס לדיון מעמיק על אילו שינויים לבביים מתרחשים בעקבות אימוני סבולת ממושכים לאורך שנים רבות והאם הם אכן פוגעים בבריאות הלב ומגבירים את הסיכון לאירועים לבביים מסכני חיים, או שאולי תרומתם עולה על פוטנציאל הנזק שהם עשויים לגרום. אני חושב שמוטב שנשאיר את הדיונים הללו למומחי הלב העולמיים אשר בשעה זו מלקטים מידע ממחקרים שונים במטרה לתת מענה הולם לסוגיות הללו.

מה שבכל זאת אני חושב שראוי לציין הוא את עמדתו של ה- American College of Cardiology, אשר בנייר עמדה שהם פרסמו בינואר 2016, אשר בו הם מציגים את ההמלצות הבאות:

1. לטענתם האפקט המרבי של הפחתת הסיכון לתמותה בשל אירוע קרדיווסקולרי יהיה בעת ביצוע נפח אימון שבועי של 41 MET-שעות/לשבוע (volume of 41 MET-hours/week), אשר הינו גבוה פי 3.5 - 4 מההמלצות הנוכחיות ואשר שווה ל- 547 דקות (9.1 שעות) בשבוע של פעילות גופנית בעצימות בינונית של 4.5 METS, או 289 דקות (4.8 שעות) בשבוע של פעילות גופנית בעצימות גבוהה של 8.5 METS. הם גם מתייחסים לפעילות מסוג אימוני HIIT בעצימויות של 6.0 METS ומעלה אשר הביאה לשיפור טוב יותר במדדים הקרדיווסקולרים בהשוואה לאימוני רצף בעצימות בינונית ברמה של 3.0 - 5.9 METS. הם מציינים שרמת כושר גבוהה יותר קשורה לרמת סיכון נמוכה יותר לתמותה מאירוע קרדיווסקולרי ולתמותה מגורמים אחרים.

2. בהתייחס ליחס של המינון והתגובה (dose-response relationship), הם מצביעים על הבדל בין ביצוע מאמצים בעצימויות בינוניות ומאמצים בעצימויות גבוהות, כאשר הגברת הנפח של פעילות בעצימות בינונית מפחיתה עוד יותר את רמת הסיכון לאירועים קרדיווסקולרים, בעוד שנפחים נמוכים של פעילות גופנית בעצימויות גבוהות (11 MET-hours/week) קשורים בהפחתה מרבית של רמת הסיכון.

3. לטענתם אין גבול עליון לתועלת הבריאותית בשל ביצוע פעילות גופנית, הגברת נפח האימון, הן של פעילות גופנית בעצימות בינונית והן של פעילות גופנית בעצימות גבוהה, מפחיתה את רמת הסיכון לתמותה מכל הסיבות ומבחינה קרדיווסקולרית בהשוואה לחסר בפעילות גופנית.

החוקרים גם מתייחסים בנייר העמדה שלהם לנושא המחקרים המציגים לכאורה תמונת מצב כפי שצוינה בפתיח, בה מוצג לכאורה על נקודה שמעבר לה אם היקף הפעילות הגופנית גדל אזי הדבר פוגם בלב ועלול להוביל לעלייה ברמת הסיכון לאירועים קרדיווסקולרים. בהתייחס למחקרים הללו אשר בין היתר הציגו עלייה ברמות בטרופונין, פיברוזיס של שריר הלב (myocardial fibrosis), תפקוד לקוי חולף של הלב (transient cardiac dysfunction), הפרעות קצב, הסתיידות של העירקים הכליליים, ותמותה מוגברת מאירועים לבביים. בהתייחס למשתנים הללו שחלקם אינו קליני (עלייה ברמות הטרופונין, תפקוד לקוי חולף של הלב, הסתיידות של העורקים הכליליים), הם מציינים שהם אינם בהכרח מעידים על סיכון מוגבר.

החוקרים גם מתייחסים לשני מחקרים אפדימיולוגיים שפורסמו לאחרונה אשר מציגים קשר בצורת U בין נפח של פעילות אירובית ותחלואה ותמותה ממחלות קרדיווסקולריות באוכלוסיה הכללית. הם מציינים כי מגבלות מתודולוגיות בשני המחקרים הללו מביאים לכך שמוקדם מכדי לקבוע שנפח אימון אירובי גבוה מעלה את רמת הסיכון בהשוואה לביצוע אימונים בנפחים נמוכים - בינוניים.

לסיכום ניתן אם כן לקבוע כי בהתבסס על המחקרים הרבים לפעילות גופנית אירובית תרומה משמעותית לבריאותו של המתאמן. בקרב אלו העוסקים בפעילות אירובית בנפחי אימון גדולים מאוד קיים אולי סיכון פוטנציאלי לפגיעה בלב, אך כדי לאמת חשש זה נדרשים מחקרים נוספים אשר ישפכו אור על סוגייה זו ואשר יציגו נתונים מאומתים ואיכותיים ממחקרים אשר ייבחנו את המשתנים הללו ואז יתאפשר לנו לתת המלצות ממוקדות יותר התואמות את ממצאי המחקרים. נמליץ להמשיך ולעקוב אחר סוגיות אלו ואחרות ואנו ננסה לעדכן ברגע שהדברים יתבהרו ויהיו בעלי סימוכין מהאיגודים המובילים בעולם.